ארגונים חמושים רבים משאירים את כלי הירייה בידי עובדיהם גם מחוץ לשעות הפעילות המוכרות וזאת ללא בחינה סדורה ונאותה, כי נושא הנשק שולט בהוראות אחזקה נשיאה ושימוש בכלי ירייה, ואכן נוקט באמצעים הנדרשים על פי חוק להגנת יושבי הבית ועצמו כנגד פגיעה או גניבה, כתוצאה מאחזקת הנשק בבית מחוץ לשעות פעילותו ותפקידו. הדבר מהווה הפרה ברורה של ההיתר הניתן לארגון הראוי ולעומד בראש מערך החימוש הארגוני (בעל הרישיון המיוחד).
תהליך מעין זה יביא לפסילת הארגון הראוי והעומד בראש מערך החימוש של הארגון ועלול להביא למצב שהארגון לא יורשה לחמש את עובדיו ו/ או אנשיו.
תהליך נוסף המקובל מאוד בשוק האזרחי הוא לכתוב בתעודת ההרשאה כי נושא הנשק מורשה לשאת את הנשק "בכל הארץ". דבר זה הינו אסור ומהווה שוב הפרה בוטה של האישור שניתן ע"י הרשויות המוסמכות של מדינת ישראל. שכן מבחינת החוק והרשויות, אין שום עילה לשאת את כלי הירייה מחוץ לשעות העבודה המקובלות והמוכרות של הארגון ובודאי באם מדובר בקבלת הכרה ורישיון לארגון ראוי בהקשר טריטוריאלי. שכן באם הארגון ממוקם באיו"ש אזי הסיכון על חיי העובדים הוא באזור העימות באיו"ש, ואם כך הדבר מהיכן הרשות לשאת את כלי הירייה בעיר אילת לדוגמא – היכן האיום והסכנה לחיי עובדיו או אנשיו.
מנהל ארגון חמוש זכור – המונח "כל הארץ" נלקח מאישורי היציאה של חיילים הביתה – "פס" מתוך כוונה לכסותם ביטוחית. אין הדבר תקף בתעודות הרשאה לארגון חמוש ומהווה עילה לפסילת תעודת ההרשאה.
מספר לא מבוטל של חברות שמירה, אימצו גישה זו מתוך כוונה לייצר נוחות תפעולית פנימית של החברה ותו לא. ושוב חריגה בוטה מהוראות הרשויות הרי ההיתר הניתן לחברת השמירה, הינו חימוש עובדיה בהתאם ובהקשר ישיר לעבודתה כארגון – קרי שעות האבטחה של בתי ספר הם מ 06:45 ועד 15:00 לדוגמא, אזי המאבטח חייב להפקיד או לאחסן חזרה את נישקו מיד בסיום עבודתו שכן המנדט שניתן ע"י הרשויות לחברת השמירה, הוא להגנת התלמידים בשעות פעילותם בבית הספר ולא נשיאת כלי ירייה בשעות היום שמעבר לשעות העבודה המוכרות והמקובלות.
ייתר על כן ארגונים חמושים נוספים "נדבקו" ברעה חולה זו ומפירים את החוק והמנדט שניתן להם ע"י הרשויות בנושא החימוש הארגוני.
החלת האחריות על המנהל בכל הנוגע לתהליכים הקשורים לכלי הירייה היא בלתי נמנעת – הרי הוא אישר את המשך נשיאת כלי הירייה אל מחוץ לשעות העבודה ו/או הטריטוריה. אכיפה דלה בנושא אחזקת כלי ירייה ע"י עובדי אותם ארגונים חמושים, אינה מצדיקה פעילות לא חוקית, ותשובה כגון: "כולם עושים את זה" אינה צידוק.
תביעה אזרחית בגין אירוע בטיחותי מסוג כלשהו בכלי הירייה עם נפגעי גוף ואו רכוש מחוץ לשעות העבודה המקובלות ואו המוכרות, עלולה להביא להרשעת מנהל הארגון החמוש והארגון שכן מלכתחילה כלי הירייה לא היה אמור להיות בשימוש ע"י חמוש.
ייתר על כן סיכוי גבוה מאוד, עד כדי וודאות, כי גם הביטוח לא יכיר בתביעת הארגון, שכן הדבר מוכר כחריגה תפעולית ואין הביטוח מכסה דבר המוגדר כחריגה תפעולית. הביטוח תקף כל זמן שהארגון עובד ועומד בדרישות החוק ובהנחיות הרשויות.
להמשך קריאה: