במהלך חיי מאז ילדותי נוכחתי לראות כיצד המילה והתפילה שינו את מהלכם ממוות לחיים, איך הן מאפשרות לקורבנות הצלה ושינוי של תסריט החיים; היכולת לברוא מציאות ונוכחות ערה בכוח המילים, האותיות והצירופים. כיום כמטפלת, אני זוכה לראות חסד הזה כאשר הוא קורה למטופליי.
מאת: גיליה טואג זלינגר, ראש מרכז לב אוהב
האנושות הישנה מבוססת על תודעה ישנה של ניתוק, הגירוש מגן העדן, חוויית ההימצאות בחוץ, חוסר השייכות הנובע מדפוסים של אשמה ובושה. ביסודה ניצבים דפוסים דומיננטיים הישרדותיים; מחסור ופחד, השוואתיות ותחרות אשר הביאו את האנושות למלחמה על הלחם. הכרה ישנה זו נשענה על הנחות מוטעות שהוטמעו בתפיסה האנושית משך אלפי שנים, דרך התרבות, החברה והדת. זהו המטריקס.
תפיסה זו היא נפילה מתודעת עדן, היא שיכחה וחשכה הנובעות גם מהכחשה, שלילת החלקים המוצלים והאלוהיים שבנו. הכרתה של ההישרדות היא ממוקדת, נשענת על יכולות השכל, ורצה קדימה ללא מנוח.
המוח המנטאלי-לוגי הוא דואלי: אם-אז, כן-לא, להישאר-לברוח, להיות או לא להיות. זוהי תפיסה המתבססת על כ-10% מיכולותינו באונה השמאלית. האפשרות להבין היא בסך הכל פרוסת עוגה של כ-5% מכלל החלופות. גם אם ישנם רק עוד 10% מכל צד של פרוסת הידע, התופעות והאפשרויות, עדיין נותרים 70% אותם אפילו איננו יודעים שאיננו יודעים. מה מסתתר במסתורין של העולם? האם נסכים להיפתח להבנה הזו ונרצה לדעת? הכל נמצא בתוכנו. האם נדע את עצמנו?
יש תודעה וידע גבוה אותם המוח הדואלי שלנו אינו יכול להבין, אך הלב כן. "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חוכמה חקק יה (...) וברא את עולמו." כך כתוב בספר יצירה, המשמש מקור לכל תורת הקבלה. לב=32=22 האותיות ועוד 10 הספירות.
האותיות הן כלים, שערים ואורות הפותחים אותנו לחיבור אל הנביעה הפנימית שלנו, זו של ההשראה, היצירה וההדרכה הפנימית
לפי המטאפורה של המים. לעומת זאת, על פי דימוי האש כל אות היא קודש - קוד של אש, תדר מתוך להבת הבריאה האחת. לפי המטאפורה של האוויר והצליל כל אות היא ערוץ, מיתר בכלי הנגינה שהוא אנו, שעלינו לכייל ולכוון אותו. כל אות היא תדר של מיתר, המחובר מליבנו אל לב הבורא, עולם המבוע, השורש והמקור; בראשית הייתה המילה.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" הוא המשפט הראשון בכתובים. התורה נכתבה ללא מרווחים וללא פסיקים. בואו להיפתח אל תודעה חדשה ורב מימדית, כזו המבינה כי יש אפשרות גם לראות שאנו כלולים וכוללים - "בראש יתברא אתודעלהים, את השמים ואת הארץ" או "בראש יתברא אלהים, אתה שמים ואתה ארץ".
באנושות הישנה יש ניתוק בין האדם לשמים ובין האדם לאדמה. מרבית אוכלוסיית העולם עודנה חיה באותה חוויית ניתוק. כאשר האדם מופרד ממקור כוחו, הוא חווה חוסר וצורך, פחד ותלות בסמכות חיצונית. האותיות הן כלים, שערים ומפתחות המאפשרים את המעבר מניתוק לתיקונם של אותם קצרים בערוצים עם האלוהות; גן העדן.
האם תרצו לשוב אל הגן?
כידוע, "הכל כתוב", והחיבור אל רזי האותיות הוא אבני הדרך במסע שלנו הביתה. ישנם סודות הגלומים באותיות שמנו, אשר הן השביל המיוחד להובילנו אל הנשמה ואל השלם. דרך קשב מחודש לקולו הצלול של הניגון העדין הבא מגן העדן הפנימי שבנו. זוהי גינת האותיות, הפרדס הקבלי, ההדרכה הפנימית אשר מן הנביעה והמקור.
מסע ההתפתחות אל התודעה הערה הוא דרך אלכימית שלה, ובו ישנן בו שתי תנועות: כלפי מטה, אל שורש עץ החיים, למפגש עם הצללים שלנו, צ'אקרת השורש שלנו. זו כוללת גם את יכולות הבריאה וההגשמה האישית במציאות החומרית, אפשרות מימוש הפוטנציאל והיעוד שלנו. מולה ניצבת התנועה כלפי מעלה: אל הענפים ופירות עץ החיים שלנו. זהו המפגש עם יכולותינו לנסוק, העלאת התדרים, התמרה, הרחבת התודעה לאפשרויות המגוון והשפע. זוהי הנגיעה בנביעה, זו של ההשראה והיצירה שמקורה הוא באינסוף. היא מבעבעת ללא הפסקה, כי במהלך התיקון האמצעים מכוילים ומכילים את הכל.
האם תרצו לחוות את התיקון? אותו חיבור אל הנביעה הפנימית, השראת השכינה הנגלית דרכנו דרך השפה? סודות הגימטריה חושפים כי השכינה נוכחת דרך השפה: שכינה=שפה=385. כאשר נדע את עצמנו ואת עולמנו. אזי נוכל להתעורר, לשתף ממקור החוכמה ולעורר את האחר. האותיות הן כלי ודרך המאפשרת להתחבר אל כוחות הנבואה. נביא - מן הנביעה מביא, ממנה מבעבעת החוכמה שאין לה עת. כך הוא מעניק ומביע מתנותיו לעולם. גילוי השכינה, יציאתה מן הגלות להתגלות היא דרך השפה והעשייה. שכינה=שפה=עשיה.
ר' ישראל נג'ארה, משורר מקובל ומיסטיקן יהודי מן המאה השש עשרה, כתב בצפת שיר אהבה מאלוהים לשכינה ולשפה העברית: "יערת דבש על לשוני (...) אחרי בלותך הייתה לך עדנה". אם תרצו לשוב אל הניגון העדין והעדנה אשר בליבכם, דעו כי מסע הנשמה עובר מבעד לאותיות, ובמיוחד אלו אשר בשם.
ריפוי והעצמה, התעוררות והגשמה דרך אלכימיה של התודעה. כעת היא העת, הללויה.
להמשך קריאה: