מי אתה, מר תת מודע?

לשאלה זו ישנם היבטים כלליים הנוגעים לכולם. יחד עם זאת השאלה הזו גם מאד-מאד אישית, כמו טביעת אצבע. לכל אדם תת-מודע לגמרי שלו. פרטי עד כדי כך שהוא נסתר אפילו מעיני עצמו שלו.

נתחיל מההיבטים הכלליים. ראשית נזכיר תופעה ידועה – תופעת "ההדחקה". תופעה זו מתוארת כתגובה נפשית לאירוע או מצב קשה שאדם חווה בעת מעתות חייו,
אשר תחת להתייצב ולהתמודד עם המצב הזה או עם האדם / הגורם לאירוע (או אפילו עם הזיכרון עצמו), אט אט חלה הדחקה שמשמעותה "איבוד" זיכרון סלקטיבי. ה"אובדן" במרכאות היות והזיכרון נשמר למעשה בתת-מודע. הזיכרון אמנם "אבד" במודע אך יחזור כמו בומרנג ביום מן הימים מהמקום אליו הודחק – מנבכי התת-מודע. שם נאצר הזיכרון כמו פסולת רדיו אקטיבית שאוחסנה במיכל עמיד במעבה האדמה עד שאיך שהוא, הוא מוצא את דרכו מעלה – אל פני השטח – אל המודע.

הדרך הטובה ביותר לתאר את מערכת היחסים בין המודע לתת-מודע שלו עצמו: תאומים סיאמיים. האחד "נורמאלי" (המודע) עם חמשת החושים וגוף נזקק. ואילו השני, כולו מוח אחד גדול (התת-מודע) פטור מהבלי העולם הזה ופנוי לחשוב על כל דבר שמעסיק את אחיו הנורמאלי. מוטב לדייק - התת-מודע פנוי לשרת אותנו בחשיבה וביצירה, בתנאי שלא הודחקו אליו זכרונות (בהיותם בלתי נסבלים למודע) וגם בתנאי שהמודע אכן מבקש בכול מאודו להשיג דבר מה, אליו הוא חותר באמונה יוקדת.

לתת-מודע רצון וכוונה משלו. רע ומר לו לאדם, שהמודע והתת-מודע שלו עצמו, אכן אינם מתואמים ומסונכרנים. אדם כזה עשוי לחוש בצדק, כאילו הוא במו ידיו אחראי לכישלונו שלו. לכאורה מתואר כאן מעין פיצול אישיות. למעשה מתואר כאן פיצול מסוג אחר - פיצול "רשויות" באותה "מדינה". הפיצול נובע מהעובדה שהמידע העומד לרשותו של התת-מודע אינו זמין למודע. יחד עם זאת, התת-מודע מכיל בתוכו גם את כל המידע השוטף במודע. המודע מתכנן אם כן את צעדיו על סמך מידע חלקי - חסר. מכאן מובן שמוטב לו לאדם שיתאמץ להשיג את המידע האצור בתת-מודע.

מן הסתם נתקלתם במושגים – "תהליך של מודעות" או "סדנאות מודעות ", כאן המקום לפרש את המושגים. המטרה שמציב לעצמו האדם – להשיג תאום מרבי + שיתוף פעולה + אחדות הרצון והכוונה בין המודע לתת-מודע.

בשלב הראשון תכליתה של "ההתבוננות הפנימית", לגלות ולהבין את התייחסותנו הפנימית – היותר נאמנה לעצמיותינו הכנה, בנושאים מרכזיים בחיינו (קריירה / אהבה / יחסים / חינוך). בשלב השני מנסחים באופן בהיר ותכליתי את רצוננו ואת כוונתנו בכל אחד מהנושאים ואת הנוסח הזה משננים באופן מתמיד, בכדי לרתום את התת-מודע לעזרה, באופן חזק יותר והדוק יותר למאמץ המתמשך, להשיג את אותם הרצונות ולממש את אותם הכוונות.

התת-מודע בהיותו המוח הגדול, יעלה פתרונות שלא חלמנו שיהיו לנו. הברקות מבריקות – שלא ציפינו מעצמנו. יתרה מזאת, התת מודע מניע אותנו לפעולה הנדרשת מבלי שהמודע יכול להיות ער לה באופן ישיר (אם בכלל). הדוגמא אותה בחרתי להציג בפניכם מתקיימת לצערי באופן שכיח למדי. אדם שחלה במחלה קשה. נצא מתוך הנחה שבמקרה שלפנינו, המחלה התרגשה על ראשו גם בשל רצון התת-מודע להרס עצמי - לאובדן. המודע רוצה להציל את עצמו. הולך לטיפולים קשים וכואבים. עובר ניתוחים. חייו נעשים סיוט. לתת-מודע רצון וכוונה משלו. רע ומר לו לאדם, שהמודע והתת-מודע שלו עצמו, אינם מתואמים ואינם מסונכרנים.

בשלב זה על האדם להיות מודע לשתי אפשרויות :
1. להיאבק על חייו נגד כוחו של התת-מודע.
2. להיאבק על חייו יחד ובעזרתו של התת-מודע.
למרבה הצער, מרבית האנשים אינם מודעים כלל למתואר כאן. אינם מודעים לאפשרות שישנו כוח בתוכם שאולי מבקש את סופם הטרגי.
מי שקורא כאן את הדברים עשוי להטיל ספק ברצינות הדברים. הרציונאל שלו ימצא בדברים חוסר היגיון. סוג של קשקוש רוחני. הרציונאל חייב להסכים שאסור לפסול על הסף, שחיוני להתעמת עם הדברים באופן אישי ולהגיע לחקר האמת.

על פי מיטב הכרתי חובה על כל איש ועל כל אישה לערוך מוקדם ככל האפשר מבצע של היכרות והידברות פנימית. לא צריך פסיכולוג, אבל צריך ללמוד ולהסתייע במנחה מיומן. אדם הנמנע מלעשות זאת משול למי שטומן את ראשו בחול, למי שעינים לו ולא יראה, למי שבוחר שלא לדעת.

אומרים שחברו הטוב ביותר של האדם הוא הכלב, ואני אומרת שמוטב לו לאדם שימצא בתוכו פנימה את חברו הטוב ביותר.