דינמיקה קבוצתית ופתרון קונפליקטים הם אולי שני האלמנטים הזוכים לתשומת הלב הגבוהה ביותר בניהול המודרני, וניתן ללמוד רבות על תחומים אלה מתוך העבודה במטבח. בואו ללמוד ניהול באמצעות בישול.
מסתבר שבמטבח כמו במקום העבודה, לא חסרות סיבות לקונפליקטים. מה לעשות כשמגלים שנגמרו המשאבים? הזמן, הסוכר, כוח אדם. לבקש מהקבוצה ליד? להציע עזרה? איזה מתכון כבר הוכח? וכמה זמן להקדיש לפיתוח, המוצר? העוגה.
אז איך אנחנו מתמודדים עם קונפליקטים? חמישה סגנונות ניהול קונפליקטים מוכרים עומדים על הגרף - יחסים מול מטרות:
1. תחרותיות
2. שיתוף פעולה
3. התפשרות
4. וותרנות
5. הימנעות
לכל אדם יש נטייה לסגנון מסוים ולכל אחד מן הסגנונות יש יתרונות וחסרונות אשר באים לידי ביטוי במצבים שונים. יחד עם זאת, ניתן וכדאי בהחלט ללמוד להתאים את סגנון ההתמודדות למצבים השונים.
התחרותי – "עיזבו שטויות - אין על העוגה שלי (וחיים, תתחיל לעזור") ישאף לנצח בכל מחיר, גם אם זה אומר שיצטרך לדרוס אנשים בדרך. לוחץ כדי שעמדותיו תתקבלנה, נוטה לדבוק בתקיפות בעמדותיו ואף מתאמץ להוכיח את ההיגיון והיתרונות שבעמדותיו. כדאי להשתמש בסגנון התחרותיות כאשר נחוצה פעולה מהירה והחלטית, מקרי חירום, או שיש לנקוט החלטה בלתי פופולארית בנושאים חשובים.
המגשר
(משתף הפעולה) – "גם את הפשטידה וגם את העוגה" מעוניין למצוא את הפתרון הטוב ביותר המתאים לכולם, עומד על זכויותיו ומבטא ישירות את צרכיו ודעותיו וכשהוא פועל למימוש צרכיו, אין הוא פוגע בצרכים של אחרים ולא במרחב שלהם. רואה את כולם כשווי זכויות ושווי חובות. מנסה לשתף את הצד השני בכל צדדי הבעיה, כדי שיוכלו להגיע יחד לפתרון. כדאי להשתמש בסגנון שיתוף הפעולה כאשר לשני הצדדים צריכים חשובים שלא ניתן להתפשר עליהן, המטרה היא ללמוד ולהבין את השקפת הזולת, רוצים לתת מקום לדעות שונות ונקודות מבט שונות, רוצים לבנות יחסים לטווח ארוך, או מעוניינים לשכלל רעיונות מתוך סיעור של כמה רעיונות
המתפשר – "מצאתי איזה מתכון די בסדר" מנסה למצוא נוסחת פשרה ולהציע פתרון ביניים, שבמידה מסויימת מתאים לרצונות שני הצדדים ובמידה אחרת מהווה ויתור. כדאי להשתמש בסגנון התפשרותת כאשר המטרות אינן שוות את המאמץ והאנרגיה המושקעת, מעוניינים להשיג הסדר זמני לבעיה מורכבת, יש לחץ זמן ומעוניינים להגיע לפתרונות תועלתיים, וכאשר לא מצליחים להגיע לפתרון בדרך אחרת.
הוותרן – "אז מה בא לכם לאכול?" מתנהג כאילו שזכויותיהם של האחרים עדיפות על שלו. הדבר החשוב ביותר בעיניו הוא שמירה על יחסים תקינים עם הזולת ולכן, תמיד ינסה להדגיש נושאים בהם יש הסכמה ולא נושאים בהם יש חילוקי דעות. הוותרן משתדל לא לפגוע ברגשות הצד השני ואפילו יוותר על רצונותיו לטובת הצד השני ואף יבצע פעולות שאין לו עניין בהן. כדאי להשתמש בסגנון וותרנותות כאשר הנושא חשוב לזולת הרבה יותר מאשר לך, יש חשיבות גדולה יותר לשמירת יחסים תקינים בצוות או שרוצים לצבור "אשראי" עבור נושאים שיעלו בעתיד ויהיו חשובים לך באמת התחרות כתחרות רק תזיק לך ולא משנה אם תנצח או תפסיד.
הנמנע– "מה שתגידו, אני מחכה בחוץ" לא נוקט עמדה וכך נמנע מחיכוכים, דוחה את הטיפול בבעיות ואף מניח לאחרים את הסמכות והאחריות לפתרון הבעיה והכל כדי להימנע מיצירת מתחים מיותרים ומלגרום לעצמו אי נעימות. כדאי להשתמש בסגנון ההימענות כאשר הנושא פעוט ערך או כאשר יש נושאים חשובים יותר על הפרק, הנזק הפוטנציאלי בעימות רב מהתועלת שבפתרון קונפליקט, רוצים לצנן את הרוחות ולהוריד את המתח – לבטל או לדחות את הקונפליקט, ויש אנשים מוכשרים יותר בניהול הקונפליקט הספציפי.
מצאתם את הסגנון שלכם? זוהי ההזדמנות לחשוב האם הוא משרת אתכם, ואולי כדאי לעיתים לבחור בסגנונות אחרים. בתאבון.
להמשך קריאה: