ההצפה הגדולה של שוק עורכי הדין בישראל אינה עוצרת את הביקוש הגדול לבתי הספר למשפטים. רבים מבקשים ללמוד תואר במשפטים, והאפשרויות הן רבות; בכל אוניברסיטה קיימת פקולטה למשפטים שבה ניתן ללמוד תואר ראשון ושני במשפטים, ובנוסף פועלות גם מכללות ייעודיות ללימודי משפטים בלבד.
עם סיום לימודי משפטים ניגשים הסטודנטים לסטאז' באחד ממשרדי עורכי הדין בארץ, שלאחריו הם נבחנים בבחינות הלשכה. עורך דין שסיים לימודי תואר ראשון במשפטים אינו יכול לעסוק בעריכת דין ללא בחינות הלשכה, מה שגורם לכך שגם אם אדם נכשל בבחינות הלשכה הוא יחזור לגשת אליהן עד שיעבור כדי להגשים את חלומו ולהפוך לעורך דין מן המניין.
בחינות הלשכה מורכבות מבחינה בכתב ומבחינה בעל פה. הבחינה בכתב היא שמתקיימת ראשונה כאשר רק מועמד שעובר אותה בהצלחה זכאי לגשת לבחינה שבעל פה. בחינת הלשכה בכתב אורכת כשלוש וחצי שעות והיא מורכבת ממאה שאלות אמריקאיות המקיפות את כלל הנושאים שנלמדו במהלך התואר. הבחינה שבעל פה נחשבת קלה יותר למרות שגם השאלות הכללות בה נלקחות מכול עולם המשפטים, אך יש התמקדות בתחום המשפטי שבו בחר הנבחן לעשות את הסטאז'. לאחר סיום לימודי התואר ומעבר בחינות הלשכה ניתן הרישיון לעסוק בעריכת דין הלכה למעשה.
באופן כללי, לימודי תואר ראשון במשפטים אורכים כשלוש עד שלוש וחצי שנים, תלוי במוסד הלימודים ובמסלול הלימוד. עם זאת, הלימודים לא מסתיימים עם הצלצול שכן המבקשים לעסוק במקצוע חייבים לעשות התמחות שלאחריה, כאמור, יבחנו בבחינות הלשכה. הסטאז' אורך בדרך כלל בין חצי שנה לשנה, כאשר רבים לוקחים הפסקה של שלושה חודשים לאחר ההתמחות בעריכת דין כדי ללמוד לבחינות הלשכה ואף נרשמים לקורס הכנה לבחינות לשכה.
תנאי קבלה:
בשל הביקוש הרב ללימודי תואר במשפטים תנאי הקבלה גבוהים בהתאם. מכללות רבות מבקשות ממוצע בגרות העולה על 85 וציון פסיכומטרי העולה על 600. כמו כן, סטודנטים המבקשים ללמוד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה ולשלבו עם חוג אחר, יתבקשו לעמוד בתנאי הקבלה של שני החוגים, כלומר בתנאי הקבלה של החוג הגבוה מבין השניים. במקרים חריגים תיתכן קבלה גם של מועמד שאינו עומד בתנאי הקבלה הבסיסיים.