ריפוי רוחני: פנייה מקרית ששינתה את חיי

אחרי שעברתי שלושה פסיכולוגים שונים שהציעו לי תיאוריות שונות על הסיבה שבגללה אני נמצאת אצלם, מאסתי בעניין כולו. כלומר, זה לא שהרגשתי שאני כבר לא זקוקה לעזרה וזה לא שפתאום מצאתי את מה שהרגיש לי אבוד כל השנים, אבל כבר לא יכולתי יותר לשבת על ספה ולדבר על זה עם אנליטיקנים, עם יונגיאנים, עם פרוידיאנים ועם כל החברים שלהם.

כשנפרדתי מהפסיכולוג השלישי שלי (תוך שהוא ממליץ כמובן שלא לסיים את הטיפול) יצאתי לרחוב משוחררת אך עם מועקה בגודל של סלע בבטן. בעודי פוסעת ברחובות העיר, מנסה לחמוק ממבטי האנשים ובעיקר מעצמי, הבנתי שעשיתי צעד חשוב החוצה, אך שאני גם חייבת לחזור פנימה. לא התכוונתי לחזור אל הפסיכולוג האחרון וגם לא לאלה שקדמו לו, אבל ידעתי שאני מוכרחה למצוא לעצמי מטפל שינסה להבין מה עובר עלי ולא רק לתת פרשנות או תירוצים.

מעבר לזה, הרגשתי שאני חייבת לאתר מישהו שייתן לי את הכלים להתמודד עם עצמי בעצמי, ושלא יפחד לדחוף אותי למים העמוקים גם עם יכולת מינימאלית לשחות וגם כשיש לא מעט כרישים. אי שם בפסאז' בין חנויות הנעליים ואביזרי האופנה, מצאתי שלט קטן שמכוון אנשים לפתיחת קורס ריפוי רוחני. באותם רגעים זה היה כמו סימן משמיים והלכתי בעקבות הרגליים שלי, שהלכו בעקבות הלב.

נכנסתי לאולם גדול שבו ישבו שלושה אנשים שנראו בדיוק כמוני (למה ציפיתי? ללובשי לבן עם זקנים ותחתוני משי?). בפינת החדר ניצב מחם גדול שלידו תיונים מכל מיני סוגים ואפילו קפה מגורען עם קפאין, על קיר אחד היה תלוי לוח מחיק, חבילת טושים על השולחן ושאריות של תכני קורס רייקי שכנראה קדם למפגש זה.

אחרי כמה דקות של בהייה ניגשה אלי מישהי והציגה את עצמה כמנחת הקבוצה. היא שאלה אותי אם נרשמתי לקורס, וכשעניתי לה בשלילה היא לא נראתה מופתעת. היא רשמה את שמי, אמרה לי שהלימודים מתחילים עוד כמה דקות ואמרה לי להכין לעצמי קפה או תה, מה שבא לי.

לימודי ריפוי רוחני, כפי שלמדנו בדקות הראשונות של המפגש, כוללים תהליכי התפתחות עמוקים של המשתתפים, העשרה מתחומי ההרפיה והטיפול השונים, שילוב של אומנות פלסטית בתהליכי ריפוי, והיכרות עם דרכי התמודדות שונות עם כאב ועם מחלות.

ממה שהבנתי באותם רגעים נמצאתי במקום שבו הרגשתי בבית. כלומר, זה לא היה מקום שבו יכולתי לשבת ולדבר על עצמי ועל הבעיות שלי, אלא דווקא להפך: הייתה זאת סדנה שלימדה אותי להתייחס לבעיותיהם של אחרים ולסייע להם בפתרונן או לפחות בהתמודדות עם אותם מצבים בעזרת כלי עבודה שלא הכרתי עד היום.

זה היה כל כך עצמתי וכל כך במקום שלא הייתה לי בכלל התלבטות לגבי ההמשך. בתום השיעור הראשון ניגשתי למנחה ושאלתי איפה נרשמים וכמה לשלם. במפגשים הבאים של לימודי ריפוי רוחני למדנו קצת פסיכולוגיה, קצת תרפיה באומנות, קצת טיפול בכאב, קצת על מבנה שיחות טיפוליות (שאני מודה שפתחו לי את המחשבה והתחלתי להבין את העבודה שעשיתי על היום) ונגענו במגוון נושאים אחרים.  הנקודות שבהן התעמקנו היו טיפול ואבחו ן, מדיטציה טיפולית, תפיסות הוליסטיות ושקלול של הביוגרפיה כחלק מהתהליך הטיפולי, יחסי מטפל מול מטופל ועוד.