אין מוזיקאי שלא יודע מה זה ג'אם סשן, ואין איש סאונד שלא יודע מיהו ג'ימי הנדריקס; על מנת ליצור מוזיקה אמיתית, שאינה מתייחסת לגבולות ולמוסכמות חברתיות, חשוב ללמוד את העבר, להכיר את הכלים ומתוך כך לפתח עולם מוזיקה אחר וייחודי.
על מנת להיות מוזיקאי טוב לעתים לא די בכישרון שירה, נגינה, כתיבה או הלחנה, אלא יש להוסיף על אותו מגע של זהב גם מיתוס או אגדה שאפשר להסתתר מאחוריה, להזין אותה ולסייע לה להפוך אותך לאפוס שלם של צלילים ושל נגינות.
בעבר, מעט מאוד מוזיקאים סיימולימודי מוזיקה
בצורה מסודרת בבית ספר למוזיקה או בקורסי מוזיקה אלו ואחרים, וכל מה שהם נזקקו לו כדי ליצור היה כלי הנגינה שלהם, מקום שמעורר בהם השראה ואת עצמם. עם השנים, הצורך בלימודי מוזיקה הלך וגבר כאשר לימודי סאונד הפכו חשובים אף הם
;
והיום אין כמעט מוזיקאי שלא מכיר את ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית, הצלילים של מוזיקת המזרח ומגוון התפקידים של איש הסאונד, כחלק מהכלים שבהם הוא נעזר כדי ליצור.
אחד הדברים שלא השתנו בעולםהמוזיקה הסאונד ונגינה
הוא הצורך במשהו נוסף ובאלמנט שיבדיל אותך מהמוזיקאי שעומד לידך, ואותו הדבר הוא פעמים רבות השם שלך. שיטוט אקראי בויקיפדיה ובאינציקלופדיה של המוזיקה מגלה שיש לא מעט מוזיקאים העונים לשם ג'ימי, גם אם לא נקראו כך בלידתם.
אולי זה החיבור עם ג'אמינג (נגינה במסגרת מפגש מוזיקאים אקראי) ואולי זה דווקא האופי הנפוץ של השם ג'ימי, משהו כמו אבי או דוד אצלנו, מה שזה לא יהיה, ג'ימי הוא לנצח יהיה מוזיקאי שיש לו אמירה, שיש לו ייחודיות ושיש במוזיקה שלו משהו שבהחלט כדאי להקשיב לו.
אמן הגיטרה הבלתי מעורער: ג'ימי הנדריקס 
למרות שהוא נפטר בגיל 28 בלבד, ג'ימי הנדריקס הותיר רושם עז על עולם המוזיקה גם בלי לדעת לקרוא תווים ובלי ללמוד מוזיקה מעולם. הנדריקס, שבלידתו נקרא דווקא ג'וני אלן, קיבל את כלי הגיטרה הראשונה שלו בגיל 14, אחרי שנהג לדמיין שהוא מנגן בגיטרה כשהוא מחזיק בידיו מקל של מטאטא.
עם השנים ניגן הנדריקס בהרכבים שונים, כולל להקות שהקים בעצמו, ופיתח את הייחודיות המוזיקלית שלו שכללה נגינה פרועה, אקלקטית שהוסיפה ממד פראי לכל שיר שבחר לנגן. גרעין ההצלחה הראשון שלו נבט דווקא באירופה וכאשר חזר לארה"ב עם להקתו 'החוויה של ג'ימי הנדריקס' הוא הפך בין לילה לכוכב, בעקבות הופעה אגדית אחת.
סופו של ג'ימי הנדריקס, בדומה לסופם של מוזיקאים רבים, ארע בעקבות שימוש מוגבר באלכוהול ובסמים. אין ספק שהוא היה אחד המוזיקאים המשפיעים ביותר במאה העשרים ושמקומו בהיכל התהילה של המוזיקה מגיע לו בזכות, ולא בחסד.
הלידה של לד זפלין: ג'ימי פייג'
המלחין, הנגן והמפיק המוזיקלי של לד זפלין, למד נגינה בכמה שיעורים פרטיים, אך כמו למוזיקאים רבים אחרים, השכלה אקדמית בנושאי מוזיקה וסאונד לא ממש הייתה לו. הוא החל לנגן בגיל 12 ובסיום התיכון הצטרף ללהקת הקרוסריידרס. את תחילת דרכו המוזיקלית קטעה מחלת הנשיקה, שבה לקה במסגרת סיבוב הופעות, ולאחר שהחלים החל לנגן על פי הזמנה עבור להקות שונות ואמני רוק אנד רול שונים.
הלהקה הראשונה שאליה הצטרף ג'ימי פייג' בחייו הבוגרים הייתה היארדבירדס, כאשר לאחר שהלקה התפרקה אסף פייג', יחד עם מנהל הלהקה, את שאר חברי לד זפלין והם החלו לכבוש את הקהל כסופת רעמים.
בשנת 1980 התפרקה לד זפלין בעקבות מותו של המתופף האגדי ג'ון בונהם, לד זפלין התפרקה וההתמכרות של פייג' לסמים הלכה וגברה. במישור הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל להלחין ולבצע פסי קול לסרטים, לנגן במסגרת איחודים שונים של לד זפלין ואף שילב כמה אלמנטים מזרחיים מצריים בחלק מהאלבומים היותר חדשים שלו.
אין סגנון לכל סגנון: ג'ימי ג'ופרה
אם יש מישהו מבין הג'ימים שהבין את החשיבות שבהכרת זרמי מוזיקה שונים, הרי זה ג'ימי ג'ופרה. מעבר לעובדה שג'ופרה ניגן בקלרינט ובסקסופון הוא שילב במסגרת עבודתו גם עיבוד מוזיקלי, הלחנה ונגינה.
לאחר שהשתחרר משירות בחיל האוויר האמריקאי בסוף מלחמת העולם השנייה, ג'ופרה הצטרף לתזמורות שונות והחל לכתוב עבור תזמורתו של וודי הרמן, שאליה אף הצטרף לבסוף, לאחר שנגן הבריטון הקודם הועף מהתזמורת בהאשמה שגרם להתמכרות שאר חברי הלהקה לסמים.
ההכרות המעמיקה שלו עם סגנונות מוזיקה שונים סייע לו ליצור לחני ג'אז לא שגרתיים ולשנות את פני מוזיקת הג'אז בצורה משמעותית. בשני העשורים האחרונים לחייו הוא בעיקר לימד מוזיקה, ובניגוד לחבריו המוזיקאים הקודמים שענו לשם ג'ימי, ג'ופרה נפטר ממחלת הפרקינסון כשמעולם לא התמכר לסמים או לאלכוהול.
ללמוד את הכלי ולהתחיל לשלב: ג'ימי סמית
האיש שהכניס את האורגן החשמלי לעולם הג'אז והבלוז והפך את הכלי, שנחשב נחות יחסית לפסנתר, לבעל אופי ואמירה משלו. סמית' לא זלזל בלימוד כלי במטרה להפיק ממנו את השימוש המוזיקלי הטוב ביותר, והקדיש למעלה משנה לחקר האורגן החשמלי לפני שיצא בסיבוב הופעות וחתם בלהקות שונות.
עם השנים ניגן סמית בהופעות חיות רבות, בארצות הברית ובאירופה, ואף ניהל מועדון מוזיקה עם אשתו. למרות ששמו של ג'ימי סמית פחות מוכר במסגרת המיינסטרים המוזיקלי, הרי שהייתה לו השפעה רבה על מוזיקת הג'אז ועל שילובי המוזיקה המגוונים הקיימים היום.
אין ספק שקיימים ג'ימים רבים אחרים שזכאים לקרדיט בעל משמעות בעולם המוזיקה, ואין ספק שזה לא השם שיוצר את הנגינה, הנגינה שיוצרת את השם. עם זאת, בתי ספר למוזיקה רבים ובינהםקורסי סאונד
לא מעטים, נוטים לחקור את העבר, את פעילותם הקודמת של יוצרים מהתקופות המוקדמות ומהתקופות המאוחרות משום שרק על ידי הכרת הכלים והשילובים שלהם, ניתן ליצור עולם חדש יש מאין ולהמשיך לחדש את המוזיקה שוב ושוב.
להמשך קריאה: