ספורט וכושר זו אהבה והתמכרות שבלתי ניתן להסביר אותן לאלה שאינם חווים את תחושת האדרנלין כהתעלות של הנפש. אפשר רק להביט בהם ספק ברחמים, ספק בתמיהה ולקוות שלעולם לא נהפוך לפדלאות כמוהם. קורס מדריכי אירובי יעניק לכם את כל האדרנלין שתרצו.
בזמן הלימודים שלי באוניברסיטה גרתי במרכז הארץ. מתחת לביתי היה סטודיו לפילאטיס ולמחול אירובי ונהגתי לפקוד אותו מידי יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום. הפכתי מכורה לשיעורי אירובי רצפה, מדרגה, עיצוב וחיטוב, מתיחות, דאנס ואפילו ספינינג.
בימים שבהם לא הספקתי להגיע לשיעור, בגלל עומס בלימודים או בגלל העבודה, הרגשתי פחות חיונית ופחות ערנית מאשר בימים שבהם סחטתי מעצמי את המקסימום. התחושה הכללית הייתה שככל שאני דורשת מהגוף שלי יותר, הוא הרבה יותר שמח לספק את הסחורה.
חלפו השנים ואני סיימתי את לימודי, התחתנתי ועברתי דירה. הצטרפתי למשרד עורכי דין באזור המגורים החדש ומייד התחלתי לחפש סטודיו בקרבת מקום. אחרי שחקרתי חברות למשרד החדש ואחרי שעצרתי נשים שנראו חובבות אירובי ברחוב, הפנו אותי לסטודיו שהיה אמנם מעט מרוחק מהבית אבל כולם העידו שהוא הטוב ביותר באזור.
ניסיתי שיעור ניסיון באירובי מדרגה והיה לי משעמם, הצטרפתי למרתון ספינינג שהונחה על ידי אחד המורים הבכירים במקום והוא לא דרבן אותי, ניסיתי שיעור מתיחות ובקושי התחלתי להזיע אפילו כשהשיעור כבר נגמר. 
אט אט חדרה להכרתי שיש לי רק דרך אחת להשיג את אותה שלוות נפש שהשגתי בעבר והיא לחזור לסטודיו שבו התאמנתי בתקופת הלימודים. כשנה וקצת נהגתי לנסוע שלוש פעמים בשבוע מהצפון למרכז, מצרפת לרצף של שלושה שיעורים וחוזרת הביתה סחוטה אך מרוצה.
אחרי שנולד בני הבכור הבנתי שהנסיעות האלו לא יכולות להמשיך ושכבר איני אדון לעצמי. בסיומו של פרק הזמן המומלץ חזרתי לאותו סטודיו שעליו סיפרו לי חברותי לעבודה וניסיתי להתאהב באירובי מחדש. ניסיתי וניסיתי, הזעתי ורקדתי, שוב ושוב אך ללא הועיל.
וכמו בפעם הראשונה, הייתה לי הארה ששינתה לי את החיים: אני אצטרף ללימודיקורס מדריכי אירובי וספינינג
ואז אוכל לרקוד כאוות נפשי באיזה סגנון שאני רוצה. מייד התחלתי לחפש את הקורס הקרוב, רתמתי את בן זוגי לבייביסיטר בימי הלימודים, ביקשתי שחרורים מהעבודה (שנענו למרבה הפלא בפרגון גמור) והתחלתי ללמוד כיצד להדריך שיעורים ואיך להפוך לזאת שעומדת בקדמת הסטודיו ולא רק בשורה האחרונה שלו.
למדנו אנטומיה, למדנו פיזיולוגיה של המאמץ, למדנו על פציעות ספורט, למדנו מתודיקה, למדנו קצב ומוסיקה, למדנו סגנונות שונים ושילובים שאפשר לעשות במהלך שיעור. התמקדנו בעבודה נכונה על שרירים ובדרך הטובה ביותר להסביר תרגיל זה או אחר למתאמנים ובעיקר למדנו איך לפרק שיעור רק כדי להרכיב אותו מחדש.
אחרי סיוםקורס מדריכי אירובי
הרגשתי שונה לגמרי. החוזים שעליהם עבדתי במשרד הפסיקו להיראות לי מעניינים וכבר לא הייתה לי את אותה יכולת מפורסמת לשבת על הכיסא במשך עשר שעות רצוף רק כדי להתעכב על קוצו של יוד.
אישי היקר היה זה שהציע שאקח פסק זמן ואנסה לחשוב מה באמת ברצוני לעשות בחיים, או לפחות בתקופה הקרובה. 'נכון שלמדת משפטים' הוא אמר 'אבל את יכולה בהחלט ללכת לדרך חדשה, אם את חושבת שזה מה שבאמת יעשה לך טוב'.
עם מכתב ההתפטרות הגשתי קורות חיים לאותו סטודיו, ולמרבה המזל התקבלתי לעבודה. בהתחלה תרגלתי שיעורי עיצוב בקבוצות קטנות, אך ככל שרכשתי יותר ניסיון והרבה יותר ביטחון, קהל הלקוחות שלי גדל, השיעורים התמלאו ואני הייתי מאושרת.
היום, עם תואר ראשון במשפטים ואחרי קורסים של מדריכות אירובי וספינינג, אני מבלה את יומי בחליפות כושר שונות ובנעלי ספורט, מתרגלת, מתאמנת, מזיעה וגורמת לאחרים להזיע, ונהנית מכל רגע. מדהים איך דברים משתנים אם רק פותחים להם את הדלת או לפחות מזיזים להם את המדרגה.
להמשך קריאה: