אומנויות לחימה – לא סתם ללכת מכות

אמנויות הלחימה שימשו בעבר למטרות לוחמה טקסיות או לעימותים פיזיים חזיתיים. בתרבויות רבות התפתחו ותועדו תורות מורכבות לקרבות פנים אל פנים בין לוחמים, והלוחמים עצמם הפכו לגיבורי תרבות.

עם השנים נחשפו אל תורות הלחימה השונות רבים, והן הפכו לכלי בידורי חינוכי, ספורט תחרותי ודרך נוספת לאימוני כושר אירובי, לאו דווקא עבור צ'אק נוריס, ברוס לי, או מי שמתעתד ללכת מכות אי פעם במסגרת ספורטיבית או מאולצת. רבות הן טכניקות הלחימה, ורבים הם מקורותיהן. ישנן תורות מקובלות רבות במסורות ותרבויות שונות. להלן כמה מהמרכזיות ביניהן;

סין

לסינים מייחסים את פיתוח אמנויות הלחימה הראשונות לפני למעלה מ-4500 שנים. בסין התפתחו כללים לקרבות איגרוף, היאבקות, לחימה בחרבות, חניתות וכלי נשק נוספים. עם זאת, רוב אמנויות הלחימה הסיניות המוכרות לנו כיום הן מסורות חדשות יותר, בנות כ-300 שנה, ואינן עושות שימוש בכלי נשק. תורות אלו התפתחו בעיקר במסגרות צבאיות שונות ובמנזרים. בין שלל הזרמים הסיניים ניתן לכלול שיטות שונות של קונג פו (טונג ביי צ'ואן, הונג צ'ואן, פי גואה ג'אנג, דזה ראן מן, פאן דזה צ'ואן, סאן דה, הונג גאר, צ'ואו ג'יאו, טאן טוי, צ'אנג צ'ואן, נאן צ'ואן, ווין צ'ון, צ'וי לי פוט, מיזונג צ'ואן, ג'ין גאנג בה שי), שיטות משולבות (פוג'יאן באי חה צ'ואן, פאק מיי, טאנג לאנג צ'ואן, ג'י צ'ואן, וו-זו צ'ואן), ושיטות המכונות "פנימיות", בינן ניתן למנות אי ליק צ'ואן, יין-יאנג בה פאן ג'אנג, שינג אי צ'ואן, ליו חה בה פה, טאי צ'י צ'ואן, בה גואה ג'אנג, אי צ'ואן, וליו חה שין אי צ'ואן.

הודו

עוד במיתוסים ההודים המסורתיים העתיקים מופיעים סיפורים על גיבורים מיתיים ואלים שנלחמו בשיטות שונות. אומנויות הלחימה ההודיות הן רבות, וניתן לחלק אותן באופן סכמטי לצפוניות ודרומיות.
בין הצפוניות ניתן למנות את האבקות הפהלוואני והמאלאיודהה, גאטקה, סגנון סאסטראווידיה המשויך בעיקר לסיקים, טאנג טה, בה נעשה שימוש רב בכלי נשק ותחמושת, וכן טכניקות כקבדי, טאנג-טה וגאטקה. בדרום הודו התפתחו תורות הקאלאריפאיאטו, קוטו ואריסאי, ווארמה קאלאי, אדיטהאדה, האבקות מאלאיודהה, ובסרילנקה - אנגאמפורה. רבות מתורות אלו שימשו את הקאסטה הלוחמת: הקשאטריה.

יפן

על רקע הסכסוכים והמלחמות הפנימיות הרבות בהיסטוריה היפנית, כמו גם חשיבות מעמד הלוחמים במערך השוגונות עליו התבסס מסורתית השלטון ביפן, התפתחו שפע שיטות לחימה, אשר רק מעטות מתוכן לא כללו נשק קר. רוב השיטות והתורות נזנחו לאורך השנים משום חוסר שימוש ותרגול, ואחרות נאסרו בידי האמריקאים לאחר מלחמת העולם השניה, ופינו את מקומן לשיטות מודרניות כגון קראטה, אייקידו, ג'ו ג'וטסו, קנדו וג'ודו.

פיליפינים

מאות אמנויות לחימה התפתחו במדינת איים זו כהגנה מפני פולשים לאדמותיה השופעות, ומפני חיות בר וטרף. השיטות כוללות שימוש בכלי נשק רבים כגון מקלות חרבות וסכינים, והמוכרת ביניהן ביותר במערב היא ארניס (ידועה גם כ"אסקרימה" או "קאלי").

ברזיל

אמנות הלחימה המפורסמת והפופולרית ממדינה זו קרויה קפואירה, זו נוצרה במאה ה-16 על ידי עבדים אפריקאים בברזיל. החיבה הרבה אליה נעוצה בתנועות הריקוד והמשחק שהיא כוללת, ומשווים לקרבות מראה אלגנטי של ריקוד או משחק.

ישראל

אבי"ר - קשת אמנות לחימה עברית; טכניקה שפרסם יהושע סופר בשנת 1999, אך לטענתו עברה במשפחתו מדור לדור עוד מימי 12 השבטים. ביסוד השיטה אותיות האלפבית העברי, תורת הקבלה, ריקודים, סיפורים וכלי נשק. פירוש ראשי התיבות אבי"ר הוא אדוננו, בוראנו, יוצרנו, רופאנו; אלו הן מידות הבורא, אשר יחדיו ובמקביל בשמן מייצגות את תכונות הלוחם.
 
אייקי קרב מגע - שיטה שפותחה במהלך שנות ה-90 על ידי עמי ניב אשר ראה צורך חיוני לחנך את תלמידיו נגד אלימות רחוב פיזית ומילולית ורק לאחר מכן ללמד את חניכיו כיצד להגן על עצמם מפניה.
מטרת השיטה היא חינוכית, וביסודה עקרונות הערכה עצמית וכבוד לזולת, צניעות וסבלנות. ערכים אלו מודגשים באימונים כדי שישמשו גם בחיי היום-יום.
 
דניס הישרדות - אומנות לחימה שפותחה בשנת 1957 על ידי דניס הנובר ומכונה על שמו. היא משלבת בין כמה טכניקות קיימות:, קראטה, ג'ודו, קונג פו, איקידו, קיוקושינקאי, ג'ו ג'וטסו והגנה עצמית. ב-1991 זכתה השיטה להכרת מנהל הספורט / אגף החינוך כשיטת אמנות הלחימה הרשמית של ישראל.
 
קרב מגן ישראלי - שיטת לחימה ישראלית למטרת הגנה עצמית והתמודדות חזיתית אשר פותחה מתוך שיטת קרב מגע על ידי עמנואל שדה  ויוסדה רשמית בשנת 1989. ק.מ.י. מצטיינת בפשטות, מהירותה ויעילות משום שהיא מתבססת על תנועותיו הטבעיות של גוף האדם, וביסודה בתרגילים ותנועות קצרות של פעולה אינסטינקטיבית וטבעית, ללא השקעה בליטוש האסתטי שלה. בשל כך יש הטוענים כי אין זו אמנות לחימה כלל, אלא "מקצוע לחימה" חסר יסוד אומנותי או רוחני.
 
קרב מגע - שיטת הלחימה הישראלית המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם, מבוססת על לימוד תכליתי תוך זמן קצר של טכניקות המעניקות מענה למצבים שיכולים להתרחש בעימות חזיתי ישיר. היא אומצה לראשונה על ידי צה"ל וכיום נודעת בכל העולם ואף משמשת כוחות לחימה במדינות נוספות.
הקרב בשיטה זו הוא חופשי וכולל אגרופים, בעיטות, חניקות והפלות במטרה להכניע בזמן הקצר ביותר את היריב. בניגוד לאמנויות לחימה תחרותיות בהן קיימת הגבלה על פגיעה באזור המפשעה, פנים וצוואר. משום ייעודו המקורי, קרב מגע אינו כפוף להגבלות אלו, והתמודדות חופשית בין מקצוענים בו עלולה להסתיים באסון. בהתאם, הוא גם אינו מתאפיין בתחרויות או ייצוג אולימפי.
 
קרב מגע מבצעי - יישום ייחודי של קרב המגע שנועד ליחידות בטחון שונות במקרי קרבות פנים אל פנים ועוד מיומנויות מבצעיות. השיטה החלה להתפתח בשנות השמונים על ידי גבי שי, מנהל תחום קרב המגע בשב"כ. עם פרישתו משירות פעיל, עבר שי למיסוד השיטה והתאמתה לצרכים אזרחיים ויישומה במתכונתה המבצעית והאזרחית בארגונים ומוסדות שונים בעולם.