המאה ה-19 באירופה התאפיינה בהתפכחות מההאופטימיות שמקורה נבע מהאמונה בעוצמת התבונה להסבת אושר גדול למין האנושי, בנאורות ובאידיאליזם של קאנט. האופטימיזם הגדול הלך והפנה מקומו לאווירה הפוכה. העצב הדק נשמע ביצירותיהם של שופן ושוברט, הפסימיזם העמוק שהיה גם לסימן ההיכר של שירי היינה והגותו של ניטשה. פסימיזם זה הגיע לפסגתו בהגות הפילוסוף הגרמני, ארתור שופנהאואר, בן העיר דנציג. על פיו, הסבל האנושי הוא הנושא לו חייבת הפילוסופיה להתמסר, להעניק לו פשר, ולמצוא בו נחמה.
מקום הלימודיםתל אביב
מתכונת הקורס12 מפגשים בימי ד' בשעות 17:45–19:15, מרצה: ד"ר אריה דון, פתיחה ב-9.3.2016
קהל היעדללא הכשרה מקצועית, קורס העשרה ופנאי בלבד במסגרת תכנית "לדעת ארץ"
הסמכהגמול השתלמות למורים במסלול "גמול ללא ציון", על בסיס אישי בבקשה מראש
נושאי הלימוד- בחינת הפסימיזם השופנהאוארי פורץ ההגדרות
- עיון בחיבור "העולם כרצון וכדימוי"